העובד התבצר במשרד.
בעוד דקות אחדות ימסור את ההודעה לתקשורת מתוך החדר הנעול.
המתח במסדרונות החברה היה רב.
״מנהלים ועובדים יקרים״, פתח העובד ואמר, ״אתמול חזרתי מטיול צלילה באיים המלדיביים. ניסיתי לספר לכמה מכם חוויות מן הטיול, אך אף לא אחד מכם הסכים להקשיב. לכן, לא נותרה לי ברירה, אלא להתבצר במשרד ולאפשר רק למי שיהיה מוכן לשמוע חמישה סיפורים ולצפות בחמישים תמונות להיכנס למשרד.״
״עובד משרד זוטר!״, קרא מנהל צוות המשא ומתן, ״הדרישה שלך לא הגיונית. אנו מוכנים לשקול לחייב כל עובד לשמוע שני סיפורים ולצפות בעשר תמונות.״
העובד גיחך קלות לעצמו. ״שלושה סיפורים ועשרים תמונות״, קרא.
״חמש עשרה תמונות וזאת ההצעה האחרונה״, צעק המנהל .
ההתלבטות הייתה קשה. לכולם היה ברור שהצעה טובה מזו לא יקבל העובד. היה חשוב לשמור על מימד של הרתעה.
"אני מסכים להצעה אבל..."
החלון התנפץ באחת. שברי הזכוכית התפזרו בחדר לכל עבר .טקטיקת המשא ומתן הייתה, אם כן, רק הסחה. אל החדר הושלכה באחת עובדת שחזרה מחופשת לידה.