בגדי המלך החדשים

אני מודה שטעיתי.

חלק מן האנשים סביבי אומרים לי לפעמים, שפשוט הגזמתי. שהפרזתי. שהלכתי צעד אחד רחוק מידי ולכן נפלתי לתהום עמוקה. אבל כולם יודעים שמדובר בשקר גס. בעיוות של המציאות. בסרסור של האמת. בהזניה של ההיגיון הבריא. הדרך היחידה להצליח הייתה ללכת עד הסוף. אני עצרתי עוד בהתחלה.

והילד הקטן הוא בכלל לא הבעיה. מי שמנסה לשטות בילד קטן הוא שוטה בעצמו. טיפש. כסיל. חסר מעוף. מי שמחפש את הבעיה בקהל אינו מבין דבר וחצי דבר במה שמניע אנשים פשוטים.

הבעיה היא, כמו תמיד, במיתוג. בגד, מרהיב ככל שיהיה, הוא פתרון לאדם אחד. כשאתה מנסה לגייס דעת קהל, אתה לא יכול לפתור בעיה של איש בודד, חשוב ככל שיהיה. לא. אתה חייב לפתור את הבעיה של ההמון.

אנשים סבורים שהלכתי רחוק מידי. שלא היטבתי לנתח את האמת המרה. שאיבדתי את עשתונותי. אולם האמת היא שנדרשה כברת דרך נוספת כדי שרעיון כמו שלי יקרום עור וגידים.

בגד שאף איש לא יכול לראותו אינו מדבר לאף אחד. אנחנו, האנושות, זקוקים ליותר מזה. הרבה יותר מזה. משהו גדול באמת, שיגע בלבבות. משהו כמו אלוהים.