ראיון עם עידית גילאור
אחת למספר ימים פונה אלי אדם אקראי ברחוב ושואל אותי שאלה זהה: "נדב, אני נהנה מאוד מן התכנים באתר הברכות השלם, אולם אינני מבין מדוע אתה לא נוהג לראיין אנשים מוכשרים בתחום, שמאפילים עליך ביצירה שלהם, וזאת על מנת שאנו הקוראים נצליח לקבל פרספקטיבה לגבי איכות כתיבה אפשרית?"
כמו במקרים אחרים, גם הפעם לא נותרתי אדיש, ופניתי לכותבת, ליוצרת ולחולמת עידית גילאור, על מנת שתשיב על כמה שאלות קשות. עידית, למרבה ההפתעה, שיתפה פעולה. ובכן, בלי להכביר במילים, הנה התוצאה:
1. שלום, עידית, וברוכה הבאה לראיון הזה שמתקיים באמצעות המייל. ובכן, עידית, חוקר ממס הכנסה או נציג ביטוח לאומי הם בדרך כלל אנשים שלקוחות לא נהנים לצרוך את השירותים שלהם. רציתי לדעת כיצד אנשים מגיבים לרוב בסיום ההתקשרות איתך.
כשאני מקריאה ברכה לאדם שהזמין אותה – הוא תמיד מגיב פחות או יותר באותה צורה: "וואוו... כאילו את חיה איתנו. איך את מכירה אותנו כל כך טוב..."
דרך הכתיבה והתהליך של איסוף המידע נוצר קשר בינאישי מטבע הדברים, ולשמחתי הרוב המכריע של הלקוחות שלי הם לקוחות חוזרים, ביניהם כאלה שכבר שנים מאפשרים לי ללוות אותם ונעזרים בי בכל אירוע משפחתי כזה או אחר. (לצערי גם להספדים...)
זה לא נתפס כשאמא מתקשרת ואומרת: "עכשיו לקטן שלי יש בר מצווה. זוכרת שכתבת לגדול? הוא חייל עכשיו..."
זכיתי עד היום במשך 12 שנה ללוות אינספור משפחות, וכמו שהם זוכרים אותי אני באמת זוכרת את כולם, כי זאת יצירה משותפת לכל דבר. בלי המידע שלהם ובלי שיתוף הפעולה שלהם התוצר לא היה מצליח.
אספר לך קוריוז קטן בעניין: כתבתי פעם ברכה למישהו שגר ביישוב מאד קטן, שבו כולם מכירים את כולם. הוא לא סיפר לאף אחד שהוא נעזר בכותב מקצועי. (במאמר מוסגר אגיד לך שרוב הלקוחות שלי הם כאלו...יש עדיין איזה מיסוך סביב העניין, כאילו זאת בושה לספר שנעזרת בכתיבה מקצועית...) נחזור לאותו אדם - כשהוא הקריא את הברכה בפני כולם, אנשים פנו אליו ושאלו איפה הוא החביא את הכישרון שלו וכו' ומאז ועד היום הם מבקשים ממנו לכתוב עבורם כל ברכה אפשרית, כך שהבחור הסתבך כמו שצריך, ועד היום יש לי ממנו תעסוקה...
2. כיצד את פועלת במקרה שבו לקוח לא מרוצה מהמילים שכתבת עבורו?
זה יישמע לך כמו התחמקות, אבל באמת עם יד הלב זה לא קרה לי מעולם. אנשים מגיעים אליי אחרי שכבר קראו עשרות דוגמאות שלי באתר ובדף הפייסבוק והתחברו לסגנון, כך שהם יודעים למה לצפות. בתהליך העבודה אני גם מתאימה את עצמי לאדם שהזמין את הברכה ומכניסה תכנים מעבר למה שנמסר לי. למשל פסוקים מהתנ"ך, ציטוט מעניין, קטע משיר או שאני בונה את הברכה סביב מטפורות מעולם התחביבים של החוגג, כך שתמיד מחכה ללקוחות הפתעה חיובית במהלך הקראת הטקסט...
כן קורה שנדרשים שינויים ו/או תוספות. למחוק מילה שעלולה להביך או מילה ששוברת את השיניים, לשנות שורה שהמידע בה לא מדויק מספיק, להוסיף תוכן חשוב שפתאום הם נזכרו בו וכו'. גם כשאני מסיימת להקריא והלקוח אומר לי: "זה מושלם כמו שזה", אני תמיד מבקשת שישב על זה בנחת, שיעבור על הכל ויראה שזה יושב נכון. הזמנת ברכה היא תהליך רצוף שלבים, ומאד חשוב לי שהאדם שיקריא את הטקסט ירגיש שהוא מתחבר למה שהוא קורא. לכן אני מעודדת תקשורת פתוחה בינינו, כך שאם משהו מפריע - שלא יהססו לומר לי.
3. האם יש אירוע או סיטואציה שבהם לא תהיי מוכנה לכתוב מילים ללקוח?
אף פעם לא הגדרתי לעצמי גבולות בעניין. יכולה לספר לך מקרה הזוי שקרה לי שיישמע כאילו אני ממציאה אבל נשבעת שכל מילה אמת.
פנה אליי פעם אדם בקול סמכותי למדי, שהייתי מהמרת שיבקש ברכת חתונה או בר מצווה לבן, אבל הבקשה שלו הפתיעה אותי לחלוטין...
הוא סיפר שהוא משתייך לקבוצה של מין חופשי או משהו בסגנון וביקש שירי זימה בחרוזים שהוא וחבריו ישירו תוך כדי האקט... לקח לי המון זמן להבין שלא עובדים עליי ושהבקשה אמיתית לגמרי. הבחור דיבר מאד ברצינות על כמה החברה שלנו מקובעת בעניין ועל כמה אין פתיחות לנושא היצירה בתחום האירוטי וכו' – ולרגע כמעט השתכנעתי והרמתי את הכפפה, אבל כנראה שגם אני מקובעת כמו כולם...
כן קרתה לי פעם סיטואציה שחרגה מכללי המוסר אפשר לומר ונתנה לי להרגיש קצת רע עם עצמי. יום אחד אישה פנתה אליי אישה חביבה וביקשה שאנסח לה ברכת יום הולדת עבור המאהב שלה. היא רווקה, הוא נשוי. היא ביקשה שדרך הברכה בשורה התחתונה נשכנע אותו שהיא האחת שלו ושהם נועדו להיות ביחד.
האינסטינקט הראשוני היה לסרב. אבל היא כל כך ביקשה והתחננה שנחלצתי לעזרתה. היא בקשר איתי עד היום וכתבתי לה די הרבה ברכות מאז, כך שאני יודעת לומר לך שאותו מאהב התרגש מאד מהמכתב, אבל הוא עדיין נשוי, לצערה...
מה שכן ריגש אותי שאותה אישה נתנה בי אמון מלא ונחשפה בפניי בשמה ובפרטיה ללא כל חשש. זאת היתה עבורי המחמאה הכי טובה שיכולתי לקבל.
4. מהי הברכה או השיר שהכי נהנית לכתוב?
היו המון מקרים שבהם נשאבתי ממש פנימה והתרגשתי לכתוב עד דמעות.
כמו במקרה של נער בר מצווה שהחלים מסרטן לאחר שנתיים של אי וודאות, נער בר מצווה נוסף שההורים ציפו לו במשך 17 שנה !!! רביעיית אחים מקסימה מהיישוב הר ברכה שזכיתי לכתוב להם ברכה מיוחדת ממש כמותם...או אישה שחזרה לחיים לאחר מוות קליני והזמינה ברכה למסיבת הודיה. (זה היה מצמרר במיוחד)
אבל שני מקרים נטבעו לי חזק בראש:
אחד – מילים שהתבקשתי לכתוב לרגל חנוכת אתר הנצחה לזכר טייס מילואים שנפל והשאיר אחריו אישה ושלושה ילדים. העוצמות של האמא וההתמודדות שלה יצרו תוצר כל כך חזק ומרגש – שאני זוכרת שממש דמעתי כשהקראתי לה את הטקסט.
מקרה נוסף הוא ברכה ליום ההולדת ה- 90 של אדם בשם יעקב טאוזוביץ (המשפחה מרשה לי לספר עליו וגם כתבתי עליו בדף הפייסבוק שלי). יעקב הוא ניצול שואה, השורד היחיד במשפחתו, אדם מדהים ואנרגטי, מלא שמחת חיים, שמשחק כדורגל ובאולינג עם הנינים והתחביב המרכזי שלו הוא ריקוד. לא מזמן הוא חגג 92 וכמובן שגם השנה זכיתי לכתוב לו ברכה. אפילו פרסמתי סרטון שלו רוקד עם הנכדים והבת . פשוט קסם!
5. מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
כשאהיה זקנה התכוונת...
להמשיך לכתוב כל עוד היד יכולה וכל עוד הראש יעבוד...להפנות את הכתיבה לאפיקים נוספים: הוצאת עוד ספרים (כולל ספר שירה) כתיבת שירים לזמרים. וחלום אחד קטן: לפתוח בלוג משלי עם כל מיני הגיגים וטקסטים. לא מגיעה לזה עדיין לצערי... צרות טובות...
תודה, עידית. אני רוצה לאחל לך הצלחה בהמשך, כי כישרון, כפי שאת ודאי מבינה, כבר יש.