היא עושה את זה בכוונה.
כבר יותר משלוש דקות עברו מאז שהקופאית קמה ממקומה כדי לבדוק את מחירם של שני מוצרים, והיא עדיין לא שבה. התור הלך ונדחס במעבר הצר לעגלות. גם את זה הם עושים בכוונה.
הוא ניסה להציץ אל מעבר לכתפו של העומד לפניו. אין כל זכר לקופאית. עליו לקבל החלטה אמיצה. רבים וטובים לפניו קיבלו רגליים קרות רגע לפני הביצוע. הם המשיכו ללכת בתלם, או נכון יותר, לעמוד בתלם.
הוא הביט שמאלה, אל עבר הקופות שמספרן הסידורי קטן מעשר. קופה מספר שתיים הייתה פנויה. אם רק יצליח להגיע אליה בזמן...
הוא משך את עגלת הקניות העמוסה שלו לאחור, מתכונן למרוץ של חייו. העגלה פנתה כעת אל הכיוון הכללי של קופה מספר שתיים. הוא החל דוחף את העגלה, צובר תאוצה מרגע לרגע. האנשים, הצבעים, הריחות, כולם חלפו על פניו בסערה. לפתע, הרגיש תנועה בזוית עינו השמאלית. הוא הביט וראה כיצד שתי עגלות עמוסות משלו תופסות את מקומן בתור לקופה מספר שתיים.
הקופאית חזרה לקופה מספר שלוש עשרה, זו שעזב לפני רגע. נראה היה שהעניינים שם מתקדמים בקצב מהיר מכפי שציפה.
מערכת הכריזה הופעלה. הייתה זו הקופאית של קופה מספר שתיים. נראה שישנה תקלה טכנית בקופה. איש המחשבים נקרא על מנת לסייע.
הוא נזכר שראה לפני מספר דקות את איש המחשבים יוצא את שערי מרכז הקניות. הוא הבין שהתור הזה לעולם לא יתקדם. סיבוב העגלה התבצע עתה בכיוון ההפוך. הוא חוזר לקופה מספר שלוש עשרה.
בקופה שלוש עשרה מצא את הקופאית מדברת עם איש זקן, שהחליט לשלם את מאה וחמישים השקלים באמצעות מטבעות של עשרות אגורות. זה ימשך לנצח.
איש המחשבים הגיע אל קופה מספר שתיים, וטיפל בבעיה לשביעות רצונם של הלקוחות.
הוא חזר עם העגלה לקופה שתיים. האיש הזקן בקופה שלוש עשרה נזכר שיש ברשותו כרטיס אשראי, שילם ויצא במהירות ממרכז הקניות.
"די! אני לא יכול עוד!"
הוא יצא ממרכז הקניות ללא העגלה עמוסת המצרכים, וללא חמשת השקלים שהפקיד בה. אפילו אותם הוא הפסיד. הוא פנה ימינה, אל עבר החניה, ושם נתקל במחזה מוזר. כל הלקוחות של קופה שלוש עשרה, עמדו מולו בשורה. הוא התקרב מעט, על מנת לנסות ולהבין את פשר ההתאספות.
הוא צפה כיצד חיוך מתפשט על שפתותיהם של לקוחות קופה שלוש עשרה. טפטוף קל של מחיאות כפיים התחלף עד מהרה בזרם שוצף וגועש של מחיאות כפיים סוערות. נציג הקבוצה פנה אליו, לחץ את ידו, ולחש: "תודה לך".
האיש הישיר מבטו והשיב: "אין בעד מה".
Comments