אורחים יקרים, בני משפחה, חברים, אמא ואבא,
והחשובים ביותר שיושבים כאן היום, סבתא וגם סבא.
רצינו לשתף אתכם באיך זה מרגיש לחגוג,
בר מצווה כפולה או כמו שקוראים לה אצלנו: מלחמת גוג ומגוג.
כשאתה נדרש לחגוג עם אחיך בר מצווה, פעמיים אתה עומד וטורח,
פעם אחת כבעל מצווה, ופעם שניה כאורח.
ובזמן שאחד משחק כדורגל והשני הוא איש מחשבים,
ההנחה היא שההורים אותנו במידה שווה אוהבים.
אז בלי לבזבז את זמנכם אנו בוחרים היום לשתף,
במספר החלטות שקיבלנו, ואנחנו מתכננים ליישם בשוטף.
החלטנו מהיום שלא לפחד משינוי יותר מידי,
אבל גם לפעול לשינוי מהותי כזה רק כשצריך וכדאי.
החלטנו שכשנהיה בגיל חמישים נחיה כמו בני עשרים,
אבל החלטנו גם כן שכשנהיה בני עשרים נחיה כמו בני עשרים.
החלטנו שנדע להבדיל בין הטפל לעיקר,
ושנדע כי קבלת החלטה לפעמים חשובה מבדיקה ומחקר.
נבין כי התוכן חשוב ממסגרת, אך לצערנו רק לפעמים,
מבטיחים שנלמד היטב מדוע ורק אז כיצד נלחמים.
אנחנו נקפיד בחיינו לקרוא את האותיות הקטנות כולן,
ונקוה שכשנגדל אנו נהיה אלו שכותבים אותן.
תודה לכולכם על שבאתם וכיבדתם אותנו כעת, נסיים כאן משום שהשנים שוב עוברות והזמן רק מתמעט.