אמא ואבא האהובים, סבים וסבות, אחים ואורחים יקרים ביותר,
החלטתי שאני עומד על הבמה הזאת היום ולרגע לא מוותר,
אתם יודעים, בדרך כלל, כשילד צעיר הופך לנער בוגר,
הוא מתרגש מאוד, אבל אצלי הסיפור הוא הרבה יותר מאתגר,
ולכן אודה לכם אם תתאזרו בבקשה באורך רוח וסבלנות,
אשתף אתכם בכמה החלטות שקיבלתי תוך שמירה על פתיחות וכנות.
כל אדם מעצב את הדרך שלו בדיוק בתקופה הזאת, כשהוא נער,
הוא מחליט כיצד יתמודד עם תופעות של שמחה, עצב, הגשמה וגם צער,
ואני החלטתי, ביני ובין עצמי, שהמטרה חשובה הרבה פחות מהדרך עצמה,
ובעוד שרכישת חברים היא חשובה, רכישת חברי אמת חשובה פי כמה.
החלטתי שאני אוהב את דרך התורה, והיא הרבה פעמים משמשת לי מפלט,
החלטתי גם שאני מקבל הרבה יותר דווקא כשאני זה שנותן לזולת.
החלטתי להביט למרחקים, גדלתי מרבית חיי באוסטרליה הרחוקה,
התחנכתי בבית ספר יהודי דתי, ולמדתי על חשיבות הצדקה,
ושם, ביבשת אחרת, הרחק מן המדינה,
הבנתי כמה עוצמה וכוח יש בנתינה.
החלטתי לא לפחד משינויים, ואפשר להגיד שבשינויים כאלו אני אכן מתורגל
עברתי מחינוך דתי לחילוני, וראיתי שאני מסוגל,
לשמר את האמונה שלי יחד עם חיי חול רגילים,
להתמודד עם אתגרים שונים גם כאשר הנתיבים בחיים אינם פתוחים וסלולים.
אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזאת ולהודות לכולכם,
על המאמץ וההשקעה ובעיקר על הזמן היקר שלכם,
זה כלל לא מובן מאליו שהגעתם לכאן לציין את השמחה,
ובמקום שאתם רואים קרבה אמיתית - אני רואה משפחה.