כתיבה לאירועי חיים עצובים

כפי שכבר כתבתי לא פעם, אתר הברכות השלם חרט על דגלו לשמח אנשים ולשפר את מצב רוחם, ולכן אני נמנע באופן גורף מכתיבה לאירועי חיים עצובים. עם זאת, לאתר הברכות של אסתי, היה מה לומר בנושא.

כידוע, הרבה יותר כייף ונעים, לכתוב ברכה לבר מצווה במקום הספדים. אך מה לעשות והחיים אינם רק רצף של אירועים משמחים, הם דומים יותר לקרוסלה שבה עולים ויורדים. הם מזמנים לנו שמחות, אך גם אירועים מעציבים וקשים, שגם הם חלק מרצף החיים. וכן כמו שכותבים ברכה לבר מצווה, לעיתים יש צורך גם לכתוב הספדים.

 

כל אחד מאיתנו כבר חווה מפגש מהסוג הזה. זה יכול להיות סבא שהלך לעולמו, קרוב, שכן, או לחלופין מישהו שחלה חלילה במחלה קשה וכדומה. מאפיין את כל האירועים הללו הוא הקושי למצוא את המילה, את מה שנדרש להגיד או לכתוב. כאשר האדם מוצף ברגשות ובתחושות קשים, עוד יותר מאתגר עבורו למצוא את המילה הנכונה ולהתרכז בה. שלא כמו בניסוח ברכה ליום הולדת, שבה נקפיד פחות על הימנעות מאזכור נקודות רגישות, הרי שבזמן כתיבת הספד יש לתת את הדעת למה עלול לגרום לקהל המאזינים לתחושת אי נוחות. במקרים כאלו, חשוב מאוד יהיה להקפיד על שילוב מושכל של טקסט נוגע ומרגש, עם תכנים הולמים ומכבדים.

 

עם זאת, דווקא באותם מועדים שאיש אינו רוצה בהם- אך הם קיימים בלאו הכי במכלול החיים, יש צורך דחוף באותה מילה כתובה. זאת מכיוון שלמילים יש הרבה כוח, גם אם לא פיזי; יש להן אפשרות להשפיע על המציאות ולהגדיר אותה, לבטא אותה במילים. תופתעו כמה כוח יש למילה. כך למשל, אנשי מקצוע ממליצים על ביטוי מילולי בשעה קשה, אפילו כפונקציה תראפויטית של אדם כלפי עצמו.

 

השאלה היא- איך עושים זאת?...

 

אם מדובר בטקסט שאמור להישמע בפני אנשים, רצוי שיהיו בו סדר, היגיון ואפילו קצב מסוים. לחלופין, אם הכתיבה היא אישית- דהיינו, אדם מבטא על הדף את מכלול רגשותיו ותחושותיו ברגע נתון, אפשר לוותר על כך ופשוט לבטא במילים את מה שחשים באותו רגע, תופתעו כמה זה מקל.

 

ברצוני לדון בעיקר בסוג הטקסט הראשון. במידה ומדובר באדם שהלך לעולמו, מומלץ לכתוב טקסט שיכלול בתוכו את הרעיונות הבאים: מספרים על מכלול חייו, תוך התבוננות על הצד החיובי שבו (ויש לקוות שבכל אדם יש צד שכזה...). מספרים על מעשיו, אופיו, תכונותיו. כך גם כותבים על דברים יפים שעשה אותו אדם וחוויות שעיצבו את עולמו. מתייחסים גם לשורשיו, להישגיו ואף לחלומותיו. בנוסף, מספרים כמה הוא יקר לאנשים ועד כמה קשה הפרידה ממנו. מותר ואף רצוי לבטא זאת ברגש ובכמה שיותר מילים. כמו כן, יש הנוהגים לצטט ולהיעזר בביטויים מהמקורות, בפסוקים וכדומה. במקרה שכזה, יש לשמור על כנות הכתיבה.

 

חשוב לזכור שאין כללים ברורים בטקסט שכזה. הוא יכול להיות ארוך או קצר, כתוב בפשטות או בשפה גבוהה, בחרוזים או בלעדיהם. העיקר הוא, שיבטא את הלך הרוח העכשווי ואת האדם שלו מוקדשים הדברים. בנוסף, חשוב שלא להוסיף דברים שלא היו ולא לנפח את המציאות. מוטב לשמור על טון ענייני וריאליסטי ובעיקר לתת משקל לכובד הצער והפרידה. המשימה היא לבטא את הרגש ואת האדם באופן שייגע בקהל אליו מופנה הטקסט.

 

במידה והטקסט נמסר לידי האבלים, ללא קריאה בציבור, ניתן כמובן לוותר על פניות רשמיות בנוסח "נוכחים יקרים/ קהל נכבד", שכן זה מיותר. במקום, רצוי פשוט לפנות ישירות לנמענים עצמם. מומלץ לסיים באמרות מוכרות, דוגמת "שלא תדעו עוד צער", "משתתף/ים באבלכם " ועוד. כמובן, בסוף הדברים יש לחתום את האמירה, בשם הדובר. אם מדובר בנאום בפורום פומבי, כגון אזכרה לאדם ממקום עבודה, רצוי אף להוסיף את התואר ואת הקרבה לאותו אדם.

 

לפני סיום- אחזור בקצרה לנושא השני: כתיבה לאדם שעובר חוויה קשה, חולי, או כל אתגר חיים אחר. רצוי בעיקר לבטא השתתפות בחוויה הקשה. כך גם ניתן לנסות ולהביא עידוד ותמיכה רגשיים, אם עזרה מעשית אינה על הפרק. העיקר- לומר את הכל מן הלב בפשטות ולעטוף את נשוא המכתב באהבה.

 

וכפי שאומרים- ב"בנין ציון ננוחם ושאיש לא יידע עוד צער"... מקווה, שכולנו לא נזדקק לכך ונדע רק ימי אושר וטוב.