ברכה לחבר בן 70

גדעון היקר,

צברתי ניסיון מעשי בכתיבה של למעלה מאלפיים ברכות,

נתקלתי בדרך בשלוש מאות עשרים ושבעה סוגי אנשים לפחות,

המשותף לכולם היה ברור: כולם אוהבים לעזור לאחרים,

כולם התברכו ביכולת נתינה, כולם מסוגלים להזיז הרים.

בדקתי ומצאתי שכולם אנשים עם לב טוב,

ומכולם הלוואי שהיינו לוקחים ולו קורטוב,

מן האופי המיוחד שלהם, מן האישיות הכובשת,

ואיכשהו אצל כולם העזרה שהם מעניקים לזולת ממש מרגשת.

והנה, אתה בן שבעים, מכיר את החיים (והמוות) היטב,

יודע שהאחריות על ההמשך היא עלינו, ואנחנו אלה שנדרשים לשכתב,

אז בוא נשים את הדברים על השולחן, הסטטיסטיקה מראה שהכל שטויות במיץ,

לא כל האנשים אוהבים לעזור, לא כולם מלאי נתינה, ורובם מקפידים להחמיץ.

אז ברכות גנריות על נתינה ועזרה וערכים, הן מבחינתי דבר נורא ואיום,

הדבר המעודד היחיד לגביך הוא שגם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום.