ברכה לחבר שהלוואי והיה כאן

כמעט 25 שנים למותך,

הזמן עובר מהר כשעצובים,

הזכרונות קיבלו קמטים,

חברות אמת בהגדרה נמשכת רק לימים קצובים.

לכן אני כותב לך כאן,

כדי שלא אצטרך להסביר למי שיפנה,

איך אפשר לעבור לסדר היום אחרי תאונה כל כך מחרידה,

ומדוע במונית של החיים אף פעם אין תקלה במונה.

יש מי שיביט במה שקרה לך,

ויבין שהכל זמני והכל חולף,

יש מי שיביט בקיר הזיכרון שיצרנו עבורך,

ויראה כיצד הוא מתקלף.

אל תכעס, יוסי, דבר לא אישי,

החיים מתנהלים נגד כל בני האדם באותו האופן ממש,

גם כאשר קיר זיכרון צבוע היטב,

הוא תמיד יהיה קיר משומש.

מזל טוב, חבר יקר,

הלואי שהיית כאן,

לימדת אותי כיצד החיים נראים אסתטיים מאוד מבחוץ,

ואכזריים כאשר אתה מביט בתוך הקנקן.