אמא יקרה שלי, נכון שלימדת אותי שבכל דבר רע צריך לראות את הטוב?
ואם יכולנו, כבני אדם, לקחת רק קורטוב,
מן הזכרונות שיצרנו לעצמנו במהלך החיים עצמם,
משהו בתוכנו שמאז ומעולם היה עצור ונחסם,
היה נפתח שוב, ומחזיר אותנו אל הריחות,
של שעות ארוכות של בישולים שבראש מן הסתם נזנחות,
אל השגרה שעוטפת אותנו ומשכיחה רגעים חשובים,
ולא מותירה לנו פנאי וכוונה לכתוב לאותם אנשים אהובים.
כמוך.