לאבא היקר שלי, שאני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הוא כעס,
וקיבל החלטה, שממני ומן האחיות שלי עבורו אף פעם לא נמאס,
ודואג לנו יותר מכל, גם כאב וגם כאם,
ויודע שבכל ילד יש לב עדין שכל הזמן פועם.
גיל ארבעים הוא גיל מקודש,
באמצע החיים אפשר להתחיל הכל מחדש.
ובדיוק כפי שאתה מייצר לנוסעים בעבודה כל הזמן ערך,
כך אתה מלווה אותנו לאורך כל הדרך.
רציתי לומר לך תודה באופן אישי ביותר,
על שלא זנחת אותי והחלטת לא לוותר.
ולהיות שם בשביל כולנו, לא חשוב מה העתיד צופן,
לפעמים עדיף להיות אריה פצוע, העיקר לא להשתפן.
אני מאחלת לך את כל מה שלעצמי אני מאחלת,
אם היית מרשה הייתי כותבת "כאן גר האבא הטוב בעולם", ותולה על שלט.
Comments