גאיה היקרה, יש המון מתודולוגיות לכתיבת ברכה,
את כולן, כשרוצים מאוד, אפשר לממש בהצלחה.
אפשר לכתוב ברכה כפרויקט גדול ומתמשך, עם רגעים של ייאוש וצחוק,
או בשיטה אג׳ילית ובה שלבים רפטטיביים: לחשוב, לכתוב, להתחרט ולמחוק.
אפשר לשריין זמן ייעודי לכתיבת ברכות ביומן,
אפשר לכתוב לבד, או לעשות שימוש במיקור חוץ ממומן.
אבל עם כל הכבוד הראוי, ולמען הסר ספק, יש לי הרבה כבוד לברכות, כן?
מי שחושב שהמתודולוגיה חשובה - הוא איש קטן, צר אופקים, חשוך ומסכן.
כבודה של מתודולוגיה במקומה תמיד יהיה מונח,
אך ברכות מלוות את האנושות עוד מימי בריאת העולם והתנ״ך.
מה שבאמת חשוב בכתיבה הוא הנמען, או יותר נכון, הכתובת,
ברכה מאז ומעולם הייתה תשלובת,
תשלובת של טקסט מרגש, עם נגיעות של היכרות מוקדמת בסיסית,
זוהי, למעשה, השיטה המומלצת לכתיבת ברכה נוגעת, והכי הכי מעשית.
לכן, אאחל לך מזל טוב משני, וקודם אברך את שירן ביתך המהממת,
אולי יגיע יום וגם היא תגדל להיות אשה מושלמת.
בינתיים, במחילה, תשומת הלב היום שייכת למי שמשתייך לגיל הרך,
ובנוהל: הברכה נשלחת לעיניך בלבד ולא לכל המערך.