כשמגיעים לגיל חמישים, מציינים יובל,
אבל לצד השמחה מבינים, שאנו נמצאים בהסכם כובל.
העבודה כבר יציבה, והילדים גדולים,
ויש להם דרישות, והם גם לא מתנצלים...
כשמגיעים לגיל חמישים, מציינים חצי מאה,
כבר לא קמים בלילה, כשהילדה צמאה.
לפעמים מרגישים עייפות או סתם חולשה,
וכשקוראים בשם חיבה לילד, לא מרגישים בושה.
כשמגיעים לגיל חמישים, הכל הרבה יותר רגוע,
מסתכלים קצת לאחור, אבל לא תמיד בגעגוע.
כי גיל חמישים הוא גיל שבו הגעת לנקודה,
שבו האישיות היא עמוקה והשפיות קצת רדודה.