הבל הבלים, אבא, הבל הבלים, הכל הבל,
כשאין חשיבות לאושר שלנו, אין משמעות גם לסבל.
ראית ודאי עצים מוריקים, אשר קמלו בשלכת,
אל מקום שהנחלים הלכו, אבא, שם הם שבו ללכת.
נער היית וגם בגרת, הארי הוא חזק מהרמש,
אך אנחנו תרים ביגע למצוא, אבא, חדש תחת השמש.
ומה שהיה הוא שיהיה, החכם עיניו בראשו,
הבל הבלים, אבא, הכל הבל, הרשע לא יבוא על עונשו.
שכן מה תעזור התקוה לאשה, אשר כורעת ללדת?
דור הולך ודור בא, והארץ עודנה עומדת.
הטפשים לא יוכלו לעולם להבדיל בין רוע לטוב,
המשכיל יוסיף על עצמו דעת, אך ודאי יוסיף גם מכאוב.
הדברים יגעים, אבא יקר, כל עמלנו הוא הבל,
החכם יודע כיצד להחזיק בשני קצותיו של החבל.
אוהב כסף לא ישבע כסף, מעוות לא יוכל לתקון,
אנחנו נאכל את הדייסה שהכנו, והחיים- הם היו המתכון.
כי מהי מהות החיים בשבילנו, הכסף, העצמה, הכח?
אולי דווקא יציבות וקביעות, עם כסא מרופד ונוח?
האם אמונה ביוצר היקום, או אולי ידע נרחב?
ייתכן כי מספר החדרים שבבית? או שמא טבעת זהב?
האם העניין הוא זה שיקים אדם מתוך מיטתו?
האם הרצון לבחור בכל יום כמעט מחדש את דתו?
אולי זה החומר ואולי זאת הרוח, אך אין הדבר כלל חשוב,
לכל זמן, ועת לכל חפץ, לפני שנלך לבלי שוב.
הבט מסביב, אבא יקר, הבל, הכל הבלים,
בין הנוצץ לזהב אנשים כמעט כבר לא מבדילים.
הכסף בא והכסף הולך, החכמה היא מחר הסיכלות,
על מה שיגעת ביום האתמול, היום אתה עובר בקלות.
הבחירה החופשית היא אולי בית הסוהר הגדול ביותר שקיים,
היציבות היא תמיד עניין יחסי כאשר אתה מפליג על הים.
ואם כך, מה יתרון לאדם, בעת שהכל בה הוא הבל?
מלאכים יכולים לרדת אלינו וגם לנגן על הנבל,
אך מה שחשוב באמת בחיים, עוד לפני אלוהות,
הוא לדעת כי אותה משפחה בה זכית היא היא המהות.