היפיפיה הנרדמת

עודכן ב: 13 אוק 2018

בכל רגע זה יקרה. אני עולה לעליית הגג. צעד אחר צעד. מבינה שאלו הרגעים האחרונים. שלווה מוזרה מציפה אותי. תחושת חוסר שליטה. אני מרגישה כיצד החיים נשאבים בתנועה איטית ממני והלאה. המוח מתרוקן ממחשבות. ריק מוחלט. ואז הדלת נפתחת. אני מבחינה בזקנה עם החוט והמחט. יודעת שהדקירה תגיע מיד. מדמיינת כיצד הדם יפרוץ בזרם חמים. מצליחה לחוות את טעמו המלוח על שפתותי. כאב חד מפלח את עצמותי. הוא קורע לגזרים את בועת השלווה שעטפה אותי לפני רגע. עיני נעצמות. אני מתנשמת בכבדות. עוד מעט ארדם. אך לא אקום יותר. לא במאה השנים הקרובות. זהו סיפור חיי. הוא התחיל בתקוה לייצר שינוי ולהשאיר מורשת, ונמשך אל תוך שינה עמוקה.

60 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

כוונה מלאה

היא עושה את זה בכוונה. כבר יותר משלוש דקות עברו מאז שהקופאית קמה ממקומה כדי לבדוק את מחירם של שני מוצרים, והיא עדיין לא שבה. התור הלך ונדחס במעבר הצר לעגלות. גם את זה הם עושים בכוונה. הוא ניסה להציץ א

חתונה מהגיהנום

"אתה בטוח שאתה לא רוצה לקום ולרקוד?", שאלה. "כן", ענה בנחישות, "אני בטוח." הגברת השמנה הקיפה את השולחן שבו ישב, כאילו על מנת לאמוד את מערך ההגנה של האיש העצלן. היא נעמדה מולו, ידיה שעונות על מותניה, ו

בגדי המלך החדשים

אני מודה שטעיתי. חלק מן האנשים סביבי אומרים לי לפעמים, שפשוט הגזמתי. שהפרזתי. שהלכתי צעד אחד רחוק מידי ולכן נפלתי לתהום עמוקה. אבל כולם יודעים שמדובר בשקר גס. בעיוות של המציאות. בסרסור של האמת. בהזניה