כשראיתי אותך חלק מן הלב שלי נאלם,
זהו החלק שעד עתה לא הרגיש כך מעולם.
אבל היה בי חלק שבנוסף הרגיש,
שאני הולך להיות עכשיו מלצר שרק יגיש
קפה ומאפה, וגם שמיכה את מבקשת,
ותשטוף את הכלים, אני מודאגת וחוששת,
שלא תספיק לשפוך גם זבל, ולסדר את הנורה,
נכון שהתמונה הזאת עקומה ואמורה
להיות מונחת כאן בזוית עם קצת עניין,
לא, ובגלל זה אני עצלן וגם דחיין.
כי החיים הם לא תמונה, עם מסגרת מקובעת,
נכון שתסכימי לקבל את הטבעת?