מני היקר, אכתוב זאת בבהירות ובחדות,
אתה אמנם חבר טוב, אולם אינך חבר ילדות.
אתה לא מכיר את בית הורי, ולא שיחקת איתי כילד בשכונה,
אם אעיין בספר המחזור שלי לא אמצא ממך כל זיכרון או לחלופין תמונה.
לא שיחקנו בגולות בחצר, לא רכבנו על אופניים יחד,
לא עלינו על רכבת הרים מלאים עד הצוואר בפחד.
לא רצנו יחד מרתון, לא חתרנו להישג או ניצחון,
יתרה מכך, אפילו לא זכינו ללכת יחד באיטיות על הליכון.
לא למדנו יחד למבחן, לא עשינו יחד שיעורים,
לא חצינו נהרות, לא טיפסנו על הרים.
לא למדנו דף גמרא, לא חלקנו יחד מקום בהפגנה,
לא שיחקנו יחד כדורגל, כחלוצים או סתם בהגנה.
אבל כן עשינו יחד דבר אחד גדול, ועל כך אני מכיר תודה!
לעולם לא אוכל לשכוח את מצגת תוכנית העבודה.